אם זה בזעקה גדולה או אולי בלחישה חרישית
אני מוצאת שאצל רובינו מהדהדת שוב ושוב
אותה שאלה פנימית:
למה ?! למה זה קורה לי ?!
מה עשיתי שזה מגיע לי ?!
למה אצל כולם זה כך ואצלי זה אחרת ?
מה לא בסדר אצלי ?
החלק בך שאחראי למחשבות אלו הוא
המבקר הפנימי שלך שיוצא מההנחה,
ניחשת נכון, "שמשהו בך, או אולי אפילו את, לא בסדר. נקודה."
אולי לא עשית מספיק, אולי מה שאת עושה לא טוב מספיק ועוד ועוד ועוד
וכמו אש בשדה קוצים דיי במחשבה אחת קטנה שחוזרת על עצמה
כדי להצית ולהבעיר בך את להבת רגשות האשמה,
שמחכה בסבלנות לתורה.
לרגשות האשמה אין ספור ביטויים.
היום בחרתי להתמקד בשתי תצורות נפוצות:
האחת, היא זו שבה, רגשות האשמה באים לידי ביטוי כחוויית חיים כללית,
בה החוויה הקיומית היא כזו, "שאני לא בסדר".
לא חשוב איזו החלטה לקחת,
לא חשוב כמה השתדלת, מה עשית, כמה בדקת
ווידאת, בכל מקרה, את חווה כל העת תחושה של חרטה ופספוס.
השנייה, היא כזו שרוב הזמן או ברוב התחומים את מרוצה
מאופן תפקודך ומאופן התנהלות הדברים. ממש מרוצה,
אבל מספיק שהתרחש דבר אחד "קטן" או לחילופין
שבתחום אחד, במיוחד כזה שהוא חשוב לך, משהו "לא בסדר" לתפיסתך,
או משהו לא מתנהל כמו שאת מצפה ואת צובעת את כל היום
או אולי אפילו את כל קיומך בתחושה של כישלון אישי ואשמה.
אוקי, יתכן שאת חושבת לעצמך:
"טוב מיכל, מה לעשות ? זה מי שאני.
רגשות אשמה הם חלק מהמרקם האנושי, שאני חלק ממנו."
אם כך, האם את מודעת לכך שכשאת חווה את עצמך "כלא בסדר"
שוב ושוב, את בעצם מפעילה, ברמת התת-מודע, תהליך שבו את "משכנעת"
את עצמך שאת אכן אשמה. העניין הוא שאם את אשמה, יתכן מאוד שאינך ראויה,
אינך ראויה לאותו דבר אליו את כמהה. במילים אחרות האנרגיה
שקשורה ברגשות האשמה מכבידה עלייך ומרחיקה ממך את מבוקשך.
רגשות האשמה בתוכך מתפתחים על רקע הפער בין הרצון שלך
או אולי אפילו המהות הפנימית שלך כמו הכמיהה להיות אימא,
לבין המציאות, כלומר לבין התוצאות בפועל.
הנטייה שלנו כבני אדם להזדהות עם הפער הזה, כמו למשל בעצם המחשבה:
ש"שוב נכשלתי", היא זו שמאיימת על מי שאת, על המהות הפנימית שלך.
היא זו שמבטלת את השאיפה שלך, מעייפת ומתישה אותך
ובסופו של דבר גם מעכבת אותך מלהרות.
האם זה מה שאת מבקשת לעצמך ?? אני בספק.
אבל עכשיו כשאת מודעת לתהליך הפנימי תוכלי לבחור אחרת.
כיצד ? תתחילי ב- הפרדה !
תפרידי, תעבירי גבול ברור בין האני הפנימי המהותי לבין המציאות
או התוצאות. זה שהסבב הנוכחי כשל אינו אומר שאת נכשלת.
אם את כבר מבקשת להסיק מסקנות על עצמך, שני את מושא
ההתבוננות שלך מהתוצאות להתבוננות באופן ההתמודדות שלך,
במאמצים שלך, בהתמדה שלך בגבורה שאת מראה בתהליך.
משם תלמדי באמת מי את ! ומשם תשאבי את הכוח !
בשלב הבא, תשאלי את עצמך שתי שאלות:
1) מה רגשות האשמה משרתים עבורי, מה התפקיד החיובי שלהם עבורי ?
2) מה הם הנושאים בתהליך שאני עוברת שנמצאים בשליטתי ?
משהגדרת לעצמך את הצורך החיובי ואת התחומים שבשליטתך –
תוכלי לקחת עליהם אחריות.
כל השאר, כל מה שאינו בשליטתך – את משחררת.
התהליך שבו רגשות האשמה מפנים מקום ללקיחת אחריות –
נקרא – סליחה !
סליחה אמתית וכנה היא כזו שבבסיסה קבלה,
קבלה של עצמך ממש כפי שאת עכשיו, קבלה של המצב
ואין זה אומר שאת בהכרח משלימה אתו אלא שלמה אתו.
סליחה אמתית היא כזו שמוותרת על ומשחררת את האשמה.
סליחה אמתית היא כזו שמשדרת לעולם שאת ראויה,
ראויה לרווחה, מימוש וקבלה. ראויה להגשים את חלומך ובהקדם.
זה, מצב התודעה אשר ימגנט אלייך את מבוקשך בהקדם.
זה ולא אחר.
מצב שבו את פותחת את ליבך כלפי עצמך,
ומהדהדת בתוכך שוב ושוב אמירות מחזקות ומעודדות:
"כן, אני עושה כמיטב יכולתי"
"כן, אני סומכת על עצמי ועל גופי"
"כן, אני מכבדת את הקצב האישי שלי"
"כן, זה הולך לקרות גם לי ובקרוב מאוד".
מי ייתן ותזכי בקרוב מאוד להתחלות חדשות והפתעות מרגשות.
חג שמח,
מיכל
אשמח לשמוע ממך:
איזה טיפוס את ביחס לרגשות האשמה ?
מה התפקיד החיובי של רגשות האשמה בחייך ?
מה מהדברים שכתבתי היום הדהד וחידש לך יותר מכול ?
