היי חן,
הצטערתי מאוד לשמוע על חוויות האובדן שעברת ותודה לך על השיתוף הכנה והנוגע.
מתגובתך ניכר שבשלב זה זיהית שני אלמנטים משמעותיים שעשויים לעכב אותך, האחד מאפיין אישיותי והשני התמודדות רגשית. בנקודה זו חשוב לי לציין שעצם הזיהוי וההכרה שלך באלמנטים אלו הם כבר צעד חשוב לקראת שחרור מהם. זו היא הצפה של אלמנטים מהתת-מודע למודע וזו נקודת פתיחה חיונית בתהליך השינוי שאת עומדת לעבור עם עצמך.
אני נוטה להסכים אתך ששתי החוויות שעברת עשויות להותיר משקעים. הפחד שתיארת מאובדן אפשרי, של עובר, תינוק או ילד שלך, כפי שהגדרת את זה, הוא בהחלט טבעי וממשי. המוח הלא-מודע שתפקידו להגן עליך בפני כאב דומה בעתיד עשוי ליצור התנגדות כלשהי לקליטה להריון. אני לא בטוחה מתי התרחשו האירועים האלו ואם את מרגישה שפינית להם מקום. הדרך להרפות מהעצב והטראומה בחיינו היא לחוות אותם עד תום מתוך ידיעה שיש לך את היכולת להתמודד עם הכאב. לתת לרגשות האלו מקום וביטוי בכל דרך שהיא נכונה לך אולי כתיבה, ציור, שירה. לעיתים אנחנו ממהרות מדי להמשיך הלאה בחיי השגרה אולי מתוך רצון לעמוד בצפיות הסביבה או סתם צפיות גבוהות שלנו מעצמנו. חן, תזכירי לעצמך שאת בת-אדם בשר ודם ומותר מותר לך לכאוב וגם לפחד. את, נחשפת בעל כורחך לאחד מפלאי עולם מוות ולידה, פרידה ובריאה. שני צדדים של אותו מטבע. המושלמות באי-שלמותה. אחרי שהתאבלת על האובדן, חפשי וגלי כיצד להחזיר לעצמך או לחזק את האמון בגלגל החיים. דמיני, איזה מסר מחזק איזו אמונה מקדמת, בת דודתך בת ה 16, מבקשת להעביר לך, חן, שעדיין נמצאת כאן, חיה את חייה ומבקשת להרות ?! עם המסר הזה תקומי כל בוקר, אתו תלכי לישון ואתו תתנהלי ביומך. נסי לבדוק איך האירועים האלו שחווית יכולים לחזק אותך לשמש כמנוף כאן בהווה. לאט לאט ובהדרגה הקלה, שחרור והשלמה יתפסו יותר ויותר מקום בחייך ואיתם המוכנות המנטלית והפיזיולוגית שלך להרות תלך ותתעצם כך שהריון יתרחש ממש מעצמו. וכשזה יקרה אל תשכחי לעדכן אותי.