אני: "איך אני יכולה לעזור לך ?"

היא: "את יכולה להרדים אותי לשבוע וחצי ??"

אני (בחצי חיוך): "רק שבוע וחצי ? איך זה יעזור לך ?"

היא: "כך אני לא יחווה את הכאב שאני מרגישה

כל פעם שאני נזכרת שהנה עברה עוד שנה ואני עדיין תקועה."

 

עוד מספר ימים תחל הספירה לאחור

לקראת השנה החדשה, שנת 2016 !

לאן שלא נפנה; ברדיו, בטלויזיה בפייסבוק

נתקל בסיכומי שנה שבדרך כלל כוללים

רשימות של הישגים והצלחות מכאן להודעה חדשה.

יש כאלו שעבורן זה כמו לזרות מלח על הפצעים החשופים.

 

היא: "אף פעם זה לא ממש הפריע לי,

אף פעם לא שמתי לב לתאריכים ואירועים

כמו עכשיו; חגים, ימי הולדת, סוף שנה..

זה לא נגמר וזה מעיק בטרוף.."

 

נכון, זה לא נגמר ואנחנו לא ממש

רוצות שזה יגמר, כי אלו החיים.

אוסף של תאריכים ואירועים

אוסף של ציוני דרך קטנים וגדולים.

שחבל לפספס וכדאי לחגוג.

וזה מעיק וקשה, במיוחד כשהתודעה נסחפת

אחרי השוואות מחלישות. כשהיא שבויה

באוטומט שמתמקד באין ובחסר.

"במה שאני עדיין לא ?"

כשהתודעה מפרידה בין

טוב ורע, בין שמחה ועצב,

בין אכזבה ותקווה.

 

 כשבעצם בפועל,

הם כולם חלקים, אמנם מנוגדים,

אבל עדיין חלקים של אותו השלם.

 

כל אכזבה באה עם תקווה,

כל עצב בא יחד עם שמחה,

כל רע בא יחד עם טוב,

כל הצלחה באה בזכות ניסיון שכשל.

אלו רק קצוות מנוגדים של אותו הציר.

אין קיום לאחד בלי האחר.

תומאס אדיסון אמר:

"אני לא נרתע. כי כל ניסיון כושל,

הוא צעד נוסף קדימה."

 

אז אם זה האוטומט איך עוברים מדכדוך לשמחה,

במיוחד בתקופה הזו של השנה ?

 

עושים את זה באופן יזום ופעיל.

מרגילים את התודעה, שוב ושוב

לראות את התמונה המלאה.

מרחיבים את אלומת האור הפנימית כך שהיא

מאירה גם על הקצה האחר של הציר על; הטוב ועל היש

והאפשר והיכולה. מתרגלים חיים מתוך שמחה,

ואהבה עצמית ללא תנאי.

 

כן, כזו שבה את מוקירה ומכירה

בערך עצמך ממש אבל ממש כפי שאת עכשיו.

כזו שבה את חוגגת את ייחודיך ואת יופייך הפנימי והחיצוני,

מתוך ידיעה כנה ואמיתית שאת מופלאה ושלמה כמו שאת.

אהבה עצמית כמו זו שהיית מאחלת לילדך או ילדתך שהם

ייתנו לעצמם, ואת מתרגלת ומתרגלת בכל הזדמנות,

כי ממך הם ילמדו ואותך הם יעתיקו.

אז חישבי טוב טוב איזו היא האהבה שאת היית רוצה שהם

יראו אותך מעניקה לעצמך ופרגני לך אותה.

כי מגיע לך לחגוג את היותך, ואין הזדמנות טובה

יותר מזו עכשיו לקראת השנה האזרחית החדשה !

 

אז זקפי את הגו, הרימי ראש,

חייכי חיוך רחב ומקסים כי מחר יום חדש וזכרי:

"התהילה הגדולה בחיים, אינה נעוצה

ביכולת שלא ליפול, כי עם ביכולת להזדקף

מחדש לאחר כל נפילה".

ממש כמו שעשינו, כשלמדנו ללכת.

 

ובהזדמנות זו אני רוצה להודות לך באופן אישי,

על שאת כאן איתי, מאפשרת לי לכוון, לשתף

ולחזק. אז הנה מתנה ממני אלייך, כזו שתעורר בך

את התשוקה להגשמה מתוך אהבה עצמית ללא תנאים.

מדיטאציה למיגנוט החלום שלך.

תהני.

באהבה גדולה,

מיכל