כבר מספר ימים שאת עוקבת בחשדנות

אחרי סימנים חדשים ולא מוכרים בגוף

התקשחות החזה, תחושת אי נוחות בגב התחתון.

את נעה ונדה בין תקווה לספק, בין מחשבות:

"שהנה משהו שונה… אולי הפעם זה יקרה"

לבין "אוי אני לא מאמינה המחזור שוב חוזר". ואז זה קורה !

 

אולי זה קורה בהקלקה שמגלה את תוצאות בדיקת הבטא

או שאת פשוט מרגישה את התחושה המוכרת והטבעית

של הווסת החודשית. בבת אחת את נשטפת בנחשול

של ייאוש, כישלון, אכזבה, כאב כעס… בזה אחר זה.

כמו סירת מפרש את מטלטלת על פני גלי הרגש שמציפים אותך,

מנערים וסוחפים לכל עבר. את כותבת בפורום:

"דיי, נמאס לי, מתי זה יעבוד, למה זה לא מצליח, אני רוצה להיות אימא".

 

כן, פעמים רבות היכולת להרות, נתפסת במוחנו כסוג של מבחן שעלינו לעבור.

 זה הוא מבחן מאתגר במיוחד, אולי מעבר לכל

מבחן אחר שהתמודדת אתו אי פעם.

הוא כזה כי הוא טומן בחובו את תמצית הווייתנו,

הוא תופס אותנו בהפתעה כשאנחנו לא מוכנות אליו כלל

ולפעמים למרות שאנחנו כל כך משתדלות לשפר את הציון הוא לא מרפה.

אבל יותר מזה הוא שונה מכל מבחן אחר כי הוא זה שבחר בך ולא להפך.

 

כמו מערפל עולה בי זיכרון של מבחן אחר מהעבר הרחוק שלי.

מורה הנהיגה האהוב והיקר שלי, יוניס שמו, מחייך אלי

את חיוכו הלבבי, שורת שיניים כמו פנינים צחורות ובוהקות,

ובשתי מילים משנה את עולמי לעד "מישל, עברת".

גם היום כמו אז, עיני מתמלאות דמעות, הלב מדלג פעימה.

"עשיתי את זה במכה ראשונה, אני גדולה"

"אני חופשיה ועצמאית, אין עלי !"

 ועוד כהנה וכהנה, מחשבות ניצחון של נערה צעירה שכבשה,

מה שנתפס אז בעיניה, את האוורסט הפנימי שלה.

פסגה ראשונה בשורה של רכסי פסגות שתפגוש עוד במהלך חייה.

 

כן, החיים הם רצף של מבחנים, לעתים לא קרויים, אך יש האומרים,

שזהו אופן ההתמודדות שלנו עם המבחנים האלו,

שמשפיע על התוצאה והוא זה שבסופו של דבר מנתב את מהלך חיינו.

ואני נוטה להסכים. הניסיון שלי מלמד שאכן לאופן ההתמודדות,

סבב אחר סבב עם הבשורה המטלטלת הזו,

יש השפעה משמעותית על סיכויי ההצלחה להרות.

התעלמות, הדחקה, קריסה, ויתור הם דרכי התמודדות

שעשויים לעודד עיכוב, לעתים ברמה הלא מודעת.

 

התמודדות יעילה מתאפשרת מתוך מרחב, שבו ניתן

לתת ביטוי לכל הרגשות שעולים, עד לשחרור מוחלט

של האנרגיה הקשורה בהן, תהא אשר תהא.

השחרור נעשה מתוך עין הסערה, מתוך הכרה

עמוקה שהוא חלק מתהליך ריפוי המפנה מקום לאנרגיה

חדשה נקייה ומקדמת.

כזו שיוצרת חיים.

 

אז איך יוצרים את המרחב הדרוש להתמודדות יעילה ?

מכינים אותו, מתכוננים לרגע הזה, ממש כמו

שאנו עושות לפני כל מבחן אחר בחיינו.

מתחילים בהכנה ובפרישת רשת ביטחון

כזו המאפשרת להרפות, להישען לאחור, להתמסר

לתחושות המאתגרות כשאת עטופה, מוכלת ומוגנת.

עצם הידיעה שאת מוכנה, שיש לך רשת ביטחון,

תאפשר ותשמש לך כמאיץ להמשך התהליך, לשחרור רגשות והתחדשות.

הרשת היא מעין שתי וערב של אלמנטים או עוגנים מחזקים

שאת שותלת בחייך.

 

הזכרי ברגעי התמודדות שלך מהעבר, שימי לב

מה עבד שם עבורך יותר ומה פחות. בררי עם עצמך

ועם סובביך מה עבד עבורם, היי מקורית, הכניסי לחייך

את אותם אלמנטים מחזקים והרחיקי את אותם

אלמנטים מחלישים. הצטיידי בצורה יזומה ואקטיבית

בעוגנים מחזקים כמו אותה סירת מפרש שמשליכה

את עוגנה לקרקעית הים בשעת סופה. כך היא מיטלטלת

בגמישות בין שמיים וארץ כשהיא נותרת מחוברת לקרקעית.

כל העת היא ניזונה מהמשאבים שזורמים אליה דרך חיבור זה

מקרקעית הים; תקווה, עידוד, רגיעה כל מה שנדרש…..

 

ככל שתשכללי ותרבי לעשות שימוש חוזר בעוגנים שזיהית

כך ילך ויתפתח החוסן הנפשי שלך. ממקום זה, תוכלי

להעמיק את ההכנה המנטלית והפיזית להריון הממשמש ובא.

 

כעת הזמן לחוות את הרגע שלו את מייחלת, כל אחת והרגע שלה,

ממש אבל ממש כאילו הוא קורה עכשיו, בהווה.

כשאת מוקפת עוגנים, משוחררת מכל עכבה או חסם,

מלאה ושלמה עם עצמך, התהליך קורה מעצמו, המוח מכין את

הגוף באופן המיטבי להריון והלידה המיוחלת.

 

וכך מתוך מערבולת הרגשות שחווית תעלה ותופיע השמש.

היא תביא אתה בהירות לחייה של כל אחת ואחת מכן.

לאט ובהדרגה נתחיל להישען יותר ויותר על המודעות שלנו

במקום להיסחף כמו סירת מפרש על ידי הרגשות שאנו חווים,

או גרוע מכך להתעלם מהן ולהמשיך כרגיל.

מי ייתן ותזכי לחבוק את תינוקך במהרה.

באהבה גדולה,

מיכל

 

רגע רגע, עוד לא גמרנו. עכשיו תורך – שתפי אותי כאן למטה:

מה הוא הדבר האחד שהכי דיבר אליך במאמר היום ?

איזה רגעי מבחן משמעותיים את זוכרת בחייך ?

מה הם העוגנים שלך שאפשרו לך לצלוח את הרגעים הללו ?

ואיך הם ישרתו אותך בחוויה הנוכחית שאת עוברת ?